חוק היחסיות 

הכל בחיים הוא יחסי. הרש"ש זי"ע (הקדמת רחובות הנהר ב' ע"ג) מבאר: "כי הכל מיוסד על ערכי הכינויים לבד אבל אין ביניהם שינוי כלל אלא לפי זכות האורות ושינוי עילוי המקומות כך הוא שינוי מיעוט הרגשתם בתחתונים ודי לחכימא ראשית דבר מאחריתו". דהיינו, ניתן לראות את המציאות בב' בחינות. האחת נקראת "עובי", והשניה נקראת "אורך". חוק היחסיות שייך לדרך הסתכלות על המציאות ב"אורך". רוצה לומר, שכל דבר נבחן בערך השני. מצד אחד הכרת היחסיות באורך נותנת הגדרה למיקום האדם בעולם, בבחינת "דע את מקומך", וכן יוצרת תחרותיות – קנאת סופרים בין בני אדם באופן החיובי ברצון לשאוף ולהתקדם בסוד "קנאת סופרים תרבה חכמה". מאידך, עלולה ליצור קנאה שלילית שבה אדם תמיד ישווה את עצמו לאדם אחר, וממילא תמיד "יחקה" את אותו אדם בחינת "כקוף אחר אדם", ואינו מממש את הפוטנציאל האלוהי הטמון בו לממש את שליחות נשמתו בעולם.

בעולם היחסיות אין אפשרות לקבוע אם משהו הוא קטן או גדול, נמוך או גבוה או טוב או רע, אלא ביחס לדבר אחר. הרש"ש אומר כי כיוון שהכל יחסי אפילו א"ק הוא קליפה בערך אור אין סוף, ואריך הוא קליפה בערך עתיק יומין וכו'. ולכן "לית נהורא אלא ההוא נהורא דנפק מגו חשוכא. האור נמדד מהחושך. האמת מהשקר, הטוב מהרע והחיים מהמות.                                                                                                       

זה אומר שהמשמעות לכל דבר בחיינו נקבע על פי יחסיות. בפועל- אין באמת קטן או גדול, טוב או רע, אלא רק את זוית הראיה שלנו והמסך של המשקפים שאנחנו שמים על עינינו (מימרא מחשיכה). כשזה נעשה ברור לנו, הרי שאחת הדרכים הטובות לצמוח, היא להחליף זוית ראיה או להאיר את המימרא המחשיכה. במילים אחרות: להפסיק להשוות את עצמנו, או דברים בסביבה שלנו לאחרים, או למה שיש להם, כי ההשוואה היא מקור הסבל. אלא אם זה כדי לראות כמה אנו ברי מזל, ולנצל זאת לצורך הכרת תודה. הכרת תודה היא אחד הכלים העוצמתיים ביותר העומדים לרשותנו, מי שאינו בהכרת טובה הוא בקליפה. "אנחנו יכולים להתלונן על כך שלוורדים יש קוצים, או שאנחנו יכולים לשמוח שלשיחים קוצניים יש פרחים".  "הכירו במתנותיכם והודו למקור שלהן. כיוון שאם אתם יודעים ממי אתם מקבלים, אתם תמיד יכולים לחזור ולבקש עוד"^[1] . הכרת הטוב היא אחת הסיבות שעל האדם מוטל לקיים את דיני התורה והמצוות, מתוך הכרת תודה לבורא שהעניק לו חיים. אך הכרת הטוב אינה רק בין איש לרעהו אלא אפילו על דוממים, במדרש נכתב כי הסיבה שבמכות מצרים אהרן הוא זה שהכה ביאור ולא משה, כי משה סירב להכות מתוך הכרת הטוב ליאור שהצילו כשהיה תינוק, "אמר לו איני יכול להפכו יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה". יש הרבה סיבות לתרגל הכרת תודה על בסיס יומי. במחברת אימון אנו מבקשים לעשות מחברת הודיות והוקרות ולפתוח כל בוקר, בהכרת תודה ובפירגון על חמישה דברים לפחות, אפשר לעשות זאת בלילה לפני שנרדמים, ולמחרת היום יראה אחרת.

\